יְצִּיבָה לְקוּיָה וּכְאֵבִים אוֹרְטוֹפָדִיִּים

התרחקנו – אז כואב לנו

הגוף שלנו איננו מכונה. אם אנחנו מתייחסים אליו ככזה, ככלי שאמור לשרת אותנו, אנחנו בד"כ מטפלים בו כשהוא "מתקלקל" או עושים לו "טיפול משמר קבוע" במתכונת של התעמלות כל שהיא.

העיקר שנוכל להמשיך לתפקד. במקרה "הטוב" אנחנו דוחפים אותו להצלחות ומצוינות, מאיצים בו, כועסים עליו, רודים בו.

המבט האולטרה – פרקטי, הוביל את האנושות להשגיות וחומריות יתר, ולמרדף בקצב, שאינו תואם למקצב האמיתי של הטבע, ובכללו טבע האדם וטבע גופו.

לרוב עודף מטרות בלתי נגמר, מרחיק אותנו מלהיות ברגישות לשדה החיים - תחושת הנוכחות החיה בנו ובכל הקוסמוס החי כולו.

כל אלה מייצרים יציבה לקויה והיא זו שגורמת לכאבים האורטופדים.

יציבה קשובה

גופינו הוא שדה חיים חי (BioFeild) דינאמי ומשתנה בכל רגע נתון.

הוא מושפע מכוחות חיים שנולדו בתוכינו ברגע של ההפרייה בין הזרע לבייצית, ומאז הוא משמר אותם בארגון חכם המובנה ( built in) במערכת האנושית.

כל גוף הוא שונה, ובכל רגע נתון מתקיימים בתוכו תהליכים שונים שמהותם התמידית היא להביא לאיזון וארגון מחדש – מתמיד, השואף להרמוניה של מערכת חיה שלמה אחת, המחוברת לבריאה כולה.

יציבה נכונה תיהיה קשובה ומושפעת מכוחות חיים הזורמים במערכת. היא תאפשר לכוחות החיים לזרום בחופשיות – ותמנע חסימות בזרימתם. היא תאפשר תנועה באופן החופשי ביותר האפשרי – בתוך הגוף, ובמערכת התנועה – במרחב החיצוני.

יציבה ביודינאמית נכונה, תדאג לשמור על מרחב פנימי לאיברים והמערכות הפנימיות – ותאפשר את תפקודם המיטבי. היא תשמור על חופש למערכת העצבים ותמנע לחץ עצבי.

בנקודת מבט מכאנית אנחנו מתייחסים באופן נפרד לכל שריר, עצם, מפרק, או רצועה, ומנסים " לחזק" אותם או " לתקן" אותם. בגישה ביודינאמית, אנו מתבוננים במערכת השלמה ובאופנים בהם חלקיה מתכתבים אלו עם אלו ומשפיעים אלו על אלו.

יציבה ביודינאמית נכונה תוריד עומס מקומי ממפרקים ותמקם את העצמות המרכיבות כל מפרק באופן מאוזן. היא תאפשר חיזוק לשרירים ולעצמות, אלסטיות לפאשיה (רקמות החיבור) ובכך תחזיר לאחור פגיעות ופציעות הנובעות מדפוסי תנועה ויציבה לקויים.

רפואה סומאטית לטיפול ביציבה לקויה וכאבים אורתופדיים כוללת תרגול תנועתי ( ראה שיטות תנועה) וטיפול במגע (ראה קרניו סקראל ) היוצרים יחד את היסודות עליהם נבנה גוף בעל ארגון טוב, גמישות וכוח.